<h1>רבינו ירוחם נכ"ה ח"ג</h1>
<h2>דף ב.</h2>
נדה שבא עליה יבם קנאה כך מוכח בפסחים [ע"ב ע"ב] וכך כתבו התוס'. ואם בא עליה יבם בעל כרחה קנאה כך פשוט ביבמות. ועוד פשוט בקדושין היבמה נקנית בביאה. רצה לגרשה בגט ולא בחליצה והחזירה לא קיימא עליה באיסור אשת אח ומותרת לחזור לו פשוט ביבמות.
<h2>דף כב.</h2>
אח שיש לו בכל מקום ואפילו ממזר או מהאנוס' שאנס אביו אשה והוליד ממנה זה האח זקוקה ליבם חוץ מאח שיש לו מן השפחה ומן הנכרית כך פשוט ביבמות וכן כתב הרמ"ה. בן שיש לו מכל מקום ואפילו ממזר ואפי' מן האנוסה בנו הוא לפטור אשתו חוץ מבן שיש לו מן השפחה ומן הנכרית כך פשוט ומוכח ביבמות.
<h2>דף כב:</h2>
בת פוטר' מן היבום אם יש לו למת בת וכן בן הבת או בת בן הבת סוף דבר אי זה זרע שיהיה לו כמו שכתבתי למעלה כך פשוט. זרע שפחה שאמרנו שאינו קרוי זרע לפטור אשתו אפילו טבלה לשם עבדות דאי לא טבלה פשיטא דנכרית היא וכן כתב הרמ"ה. וכתב רי"ף ויש מן הגדולים שכתבו דדוקא שפחה דאחרים דומיא דנכריות שאין לו קנין בה אבל שפחה שלו לא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואפילו דלא נקיטא גט חירות וילדה ממנו בת בתו לכל דבר היא וחייב עליה משום בתו אם בא עליה וכן בנו חייב עליה משום אחותו וכן כתב רב נטרונאי גאון. וחזינן לגאון אחר דמספקא ליה ומתוך דבריו נקיטינן לחומרא לגבי איסור אם מת בלא בנים אחרים אלא זה הזרע מזו השפחה שלו וחולצת אשתו ולא מתיבמת ולגבי ממון אינו יורש והוא עצמו ר"ל אותו זרע אין יכולין למכרו היורשין אבל אם הזרע הוא משפחת חברו יכולין למכרו ולישא בת ישראל צריך גט שחרור ואם קדש בת ישראל בלא גט שחרור צריכ' ממנו גט ואין מניחין אותו לישא שפחה והרא"ש כתב כדברי רב נטרונאי גאון. וכתב הרמב"ם בנחלות מי שהיתה שפחה והוליד ממנה בן והיה נוהג בו מנהג הבנים או שאמר בני הוא ומשוחררת היא אמו אם ת"ח הוא או אדם כשר שהוחזק בדקדוקי מצו' הרי זה יירשנו ואעפ"כ אינו נושא בת ישראל עד שיביא ראיה שנשתחררה אמו ואחר כך ילדה אותו שהרי הוחזקה שפחה בפנינו. ואם משאר הדיוטות ואין צריך לומר אם היה מן המפקירין עצמן לכך הרי זה בחזקת עבד לכל דבר ואחיו מאביו מוכרין אותו ואם אין לאביו חוץ ממנו אשת אביו מתיבמת וזהו הדין שיראה לי שהוא הולך על עקרי הקבלה. ויש מי שלא חלק בין כשרים לשאר העם לענין שלא ימכרו אותו אחיו בלבד ויש מי שהורה שאפילו ליורשו לא נחלוק בישראל ואין ראוי לסמוך על דבר זה ע"כ ועוד כתב בהלכות יבום וחליצה פ"א ואפילו נשתחרר בנו מן השפחה או נתגייר בנו מן הגויה הרי שהיה לו בן מן השפחה שלו ושחררו וגם כן שחרר אותה ונשאה ומת בלא זרע אחר הרי זו תתיבם לאחיו ואף על פי שבנה ממנו קיים שכבר שחררו ע"כ.
<h2>דף כד.</h2>
מצוה בגדול מהאחים ליבם ואם קדם קטן ממנו זכה כך פשוט.
<h2>דף כט:</h2>
מאמר אינו קונה קנין גמור ולא פרחה ממנו זיקת יבמין כלל ואפי' אירוסין גמורים אינו עושה ולפיכך לא בעינן מסירה לחופה כך פשוט.
<h2>דף לה:</h2>
הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד של קיימא יוציא. אין הולד של קיימא יקיים ויחזור ויבעול דביאה הראשונה לא שמה ביאה שהיא ביאת מעוברת ולא שמה ביאה כך פשוט וכתב הרמ"ה ואם רוצה לחלו' לה אינו די לה בחליצה אלא צריכה נמי גט כדי שלא יאמרו יבמה כנוסה יוצאה בחליצה ועוד פשוט ואם ילדה אחר שכנסה יבם והולד ספק אם בן ט' חדשים לראשון פירוש לאותו שמת או (שמת) [שמא] בן ז' חדשים מן היבם יוציא והולד כשר ואם קיימה ולא הוציאה וילדה ממנו הולד ספק ממזר ואסור בממזר'. והכונס יבמתו ונמצאת מעוברת הרי זו לא תנשא צרתה שהולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם וביאת מעוברת לא שמה ביאה. כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר ומחזיר' אם גרשה בגט פשוט.
<h2>דף לט.</h2>
נדה שבא עליה יבם קנאה כך מוכח בפסחים [ע"ב ע"ב] וכך כתבו התוס'. ואם בא עליה יבם בעל כרחה קנאה כך פשוט ביבמות. ועוד פשוט בקדושין היבמה נקנית בביאה. רצה לגרשה בגט ולא בחליצה והחזירה לא קיימא עליה באיסור אשת אח ומותרת לחזור לו פשוט ביבמות.
מצוה בגדול ליבם ואם לא רצה מהלכין על כל האחים ואם לא רצו חוזרין עליו ואומרים לו עליך מצוה או יבם או חלוץ. תלה בקטן עד שיגדל או בגדול עד שיבא ממדינת הים או בחרש שוטה וקטן אין שומעין לו אלא אומרים לו עליך מצוה או חלוץ או יבם כך פשוט. ועוד פשוט דביאת קטן עדיפא מחליצת גדול אבל חליצת קטן נחלקו בגמרא אי כי הדדי נינהו או דגדול עדיף וכתב הרמ"ה וכיון דלא איפסיקא הלכתא עבדינן לחומרא וכל היכא דאפשר בגדול עושין ואם לא ירצה גדול אין כופין אותו כיון דאיכא קטן שירצה לחלוץ. פירוש ולא קטן ממש כי כבר איפסיקא הלכתא דחליצת קטן פסולה וכן ביאתו אבל קטן רוצה לומר קטן מן הגדול ומכל מקום הוא בן י"ג שנה ויום א' והביא שני שערות וכן כתב רי"ף.
<h2>דף לט:</h2>
מצות יבום אם קודמת למצות חליצה או מצות חליצה ליבום נחלקו בבכורות וביבמות ורי"ף פסק כרבנן דמצות יבום קודמת אפילו לשם נוי או לשם דבר אחר דיבמה יבא עליה מכל מקום וכן כתב הרמ"ה. וכן פר"ח מתחלה, וחזר וכתב דמצות חליצה קודמת כאבא שאול וכן כתבו בעלי התו' דמצות חליצה קודמת. ולעולם אין אומרים לו יבם אלא כשיראו שמכוונים לשם מצוה כגון שבא לחלו' תחלה וכדאמרינן אין כופין רוצה לומר כשמתכוין לשם מצוה אין כופין אלא אומרים לו אם תרצה יבם אבל בענין אחר כופין אותו לחלוץ דמצות חליצ' קודמת וכן כתב ר"ת. ופרש"י כי הא דאמרינן אין כופין דאם היא והוא מפוייסין ליבם אין כופין לחלוץ ולא אמרינן כי לא נתכוונו לשם מצוה ופגע בערוה אלא אם רצה מיבם ומיהו אם הוא רצה ליבם והיא אינה רוצה ואמרה דברים ניכרי' אם יכולין להטעותו ולומר לו חלוץ לה ובכך אתה כונסה או ע"מ שיתנו לך מאתים זוז מטעים אותו ואם לאו כופין אותו לחלוץ כדאמרינן גבי מוכה שחין חוסמין אותה ולאו דוקא מוכה שחין אלא כל אמתלאה שתתן היא לדברי' כופין אותו לחלוץ ותטו' כתובתה וכל הני אין כופי' דאמרי' בגמרא על זה דוקא כשהוא והיא מתרצים בדבר עד כאן לשון רש"י ורבינו תם חלק עליו וכתב דאין כופין דהכא מיירי ליב' כמו שכתבתי בשם בעלי התו'.
ולהכיר אם הוא אחיו של מת אפי' אשה ואפילו קרו' מעיד דגלויי מלתא בעלמא הוא ולא אממונא ולא אאיסור' קא מסהדי אלא שמעידין שזהו פלו' וזהו פלוני וכן כתב רי"ף וכן פשוט. ומכל מקום היה נראה שכמו כן להעיד שהיא אשתו של מת שצריך לכל הפחות אשה או קרוב וכן נראה מלשון הרא"ש אבל אירע מעשה לפני ושאלתי למורי הרבי אברהם בן אסמעאל וכתב לי שאין צריך שכל אשה שתאמר אני הייתי אשתו של פלוני מת והרי זה אחיו יחלוץ לי די כי מאחר שמכירים שזהו אח המת אפילו לא יעיד לא אשה ולא קרוב עליה שהי' אשת המת שחולצין והרבה ראיות על זה ותמהתי לדבריו אבל איני כדאי ואח' כך מצאתי בפירושי הרמ"ה כדברי.
<h2>דף נ.</h2>
יש גט אחר גט ויש מאמר אחר מאמר אבל אין אחר בעילה ואחר חליצ' כלום אף על פי שהיא פסולה כיצד דע כי מן התורה אינו מועיל ביבמה אלא ביאה לכנוס או חליצה לפטור וחכמים תקנו שיהא מאמר קונה קצת ולפנים אפרש כיצד עושה מאמר ומועיל לחומרא אבל לא לקולא כיצד הוא מועיל שמיד שעשה בה מאמר קונה שהוא אסור בקרובותיה וצריכה גט למאמרו ולאסור צרתה אבל המאמ' אינו קונה להעמידה על האחין באיסור כרת שלא יהו קדושין אחר כך תופשין בה כדלקמן וכמו כן דין הגט הוא כך אם היבם נתן גט ליבמתו בלא מאמר ובלא שום דבר אחר אלא במקו' חליצ' נתן לה גט אותו גט דוחה לאוסרה היא וצרתה על כל האחים ולאסור אותו היבם שנתן לה גט בקרובותיה ופוסלה מן הכהונה אבל אין בו כח לאותו הגט לפוטרה מן החליצה ואמרינן דיש גט אחר גט כיצד שתי יבמות הבאות מבית א' שנפלו לפני יבם אחד ונתן גט לזו וגט לזו או עשה מאמר בזו ומאמר בזו גיטה של שניי' ומאמרה מועיל להאסר בקרובותיה של שנייה ולפוסלה מן הכהונה וכשנתן גט לזו וגט לזו אסו' בקרובו' שתיהן כמו שכתבתי וחולץ לאחת מהן ובעשה מאמר בזו ובזו נותן גט לשתיהן וחולץ לאחת מהן וכן אתה מוצא בשני יבמין ויבמה אחת [לקמן נ"א ע"א]. נתן לה האחד גט וחזר השני ובא ונתן לה כמו כן גט או שעש' בה האחד מאמר וחזר השני ועשה בה כמו כן מאמר גיטו ומאמרו של שני מועיל להאסר כמו כן בקרובותיה אף על פי שגיטו ומאמרו הוא אחר גיטו ומאמרו של ראשון וצריכה חליצה משניהם וגט לכל מאמר כי חליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחים אבל אין אחר בעילה או אחר חליצה כלום רוצה לומר שאם הן שתי יבמות ויבם אחד כמו שכתבתי ובעל לאחת מהן וחלץ לה וחזר ובעל השנייה מותר בקרובות שנייה כי בעילת הראשונה קונ' קנין גמו' ובעילת השנייה זנות בעלמא הוא ואין צריך לומר אם חלץ לשנייה או נתן לה גט אחר בעילת ראשונה דאינו כלום וכן אתה מוצא ביבמ' אח' ושני יבמין שאם אחד מהם בעל או חלץ לה אין חליצתו ולא גיטו ולא בעילתו של שני אחר הראשון כלום וחליצה פסולה דאמרינן דאין אחריה אפילו שהיא פסולה כלום לא משכחת לה אלא בעני' שאם ירצה ליבמה לא מצי מיבם כגון חליצה הבאה אח' הגט שנתן לה גט מתחלה או חליצה הבאה אחר מאמר ואין אחרי' כלום שאם נתן אחר כך גט לצרתה לא פסלה מן הכהונה או אם בא הוא או אחד מן האחים על צרתה אינה צריכה ממנו גט. ואם קדשה אחר החליצה לקמן תמצא דינו. ויש גט אחר מאמר שאם נתן מאמר לזו וגט לזו נפסלה ראשונה עליו ונאסר אף בקרובות שנייה ופסולה מן הכהונה. ויש מאמר אחר גט שאם נתן גט לזו ומאמר לזו נאס' אף בקרובות שנייה וצריכה גט למאמרו. וכן יש גט אחר מאמר וביאה כגון נתן מאמר לזו ובעל לזו ונתן גט לשלישית נאסר אף בקרובות שלישית ופסלה מן הכהונה. וכן יש מאמר אחר גט וביאה כגון נתן גט לזו ובעל לזו ונתן מאמר לשלישית נאסר אף בקרובות שלישית וצריכה גט למאמרו. וביבם א' ויבמה אח' ועשה בה מאמר ונתן לה גט צריכה ממנו חליצה עשה בה מאמר וחלץ צריכה ממנו גט עשה בה מאמר ובעל הרי זו כמצותה. ועוד פשוט ומוכח יבמה אחת שנפלה לפני שני אחים יבמין ועשה בה האחד מאמר אסרה על השני בא עליה השני או עשה בה מאמר או נתן גט או חלץ אסורה לשניהם.
<h2>דף נב.</h2>
מצות יבמה מקדש ואחר כך בועל ואם בעל בלא קידושין קנה ומכין אותו מכת מרדות כמו מי שקדש בביאה פשוט ביבמות. מאמר הוא כגון קדושין שנתן שוה פרוטה או שכתב על השטר הרי את מקודשת לי כמו שכתבתי בדין קדושין פשוט. שטר כתובת יבמין כיצד כתב לה אני פלוני בן פלוני קבילית ית פלנית יבמתי לזונה ולפרנס כראוי פשוט.
סדר יבום בקצרה מי שמת בלא זרע ויש לו אח מאביו שהיה לו ישיבה בעולמו ר"ל שנולד קודם שמת הוא חייב אותו האח ליב' אשת המת וכשירצ' ליבם אות' יקדשנ' ואח"כ יבעול וקודם שיבעול יכתוב לה כתוב' דאסור לשהו' עם אשתו בלא כתובה ואע"ג דכתובתה על נכסי בעלה הראשון עכשיו תקנו לה משני כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה וכתובתה רוצה לומר עק' כתובה וכל מה ש(י)כתוב בכתובתה הראשונה הוא על נכסי בעלה ראשון ולא יהיה על השני אלא מה שיכתוב לה זולתי אם לא ירצה הוא לקבל הכתובה הראשונה עליו. וזהו טופס כתובת יבמין שנהגו לכתוב ומה שכתב הרי"ף ביום פלו' כך וכך לירח פלוני שנת כך (לכך) [וכך] לבריאת עולם למנין שאנו מונין בו בכאן במתא פלונית איך פלוני בר פלוני אתא קדמנא וכך אמר לנא אחי דמן אבא שכיב וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ובר וברת מוריש ומחסין ומוקים שמיה בישראל לא שבק ושבק ההיא אתתא דשמה פלוני' בת פלו' דממתא פלונית וחזי מן אוריתא ליבמה כדכתיב בספר אוריתא דמשה יבמה יבא עליה וצביאת פלונית דא ואתיבמת לפלוני בר פלוני יבמה בדיל לאוקומי שמיה בישראל כדכתיב והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת ודא נדוניא דהנעלת פלונית דא מבית אבוה לבית יבמה כך וכך וכתב לה פלוני בר פלו' לפלוני' יבמתיה כך וכך רוצה לומר מאתים זוז או מנה כמו שהיתה הכתובה ראשונה דחזו לה דהוו כתיבין בכתובת' דכתב לה בעלה קדמאה והוסיף לה מדיליה כך וכך וקביל עליה פלו' דנא תוספת כתובה דא עליו ועל יורשיו כמו שכתוב בשאר שטרי כתובות.
נתן גט ליבמתו בלא מאמר ובלא חליצה וכתב כך בגט הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אד' פסלה על האחים כלם והוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה פשוט כתב גט ליבמתו לכשאכנסנה אגרשנה וכנסה וגרשה בו בעיא בגמר' יבמות, דהוי גט בעלמא אם היתה ארוסתו ובאשה בעלמא שלא היתה ארוסתו לא הוי גט כמו שכתבתי בענין גט, ובעי' בגמרא לגבי יבמתו שכתבו קודם שכנס' וכנסה וגרשה בו מי אמרי' דהוי כארוסתו מאחר שבידו היא לבא עליה בעל כרחה ואז היה יכול לגרשה ומאחר שבידו לגרשה הוי כארוסתו דעלמא והוי גט או דילמא כאשה אחרת דעלמ' שאינה ארוסתו דמיא ולא הוי גט ואפילו ריח גט אין בו, ולא איפשיטא ואזלינן לחומרא והוי ספק גט.
<h2>דף נב:</h2>
נתן גט ליבמתו אחר שעשה בה מאמר וכתב כך שנותן לה גט למאמרו ולא לזיקתו או שכתב כך שנותן לה גט לזיקתו ולא למאמרו מהני לאותו דבר שנתנו וכן פשוט ביבמות וכתב הרמ"ה מכל מקום אם נתן גט למאמרו ולא לזיקתו הותרה צרתה ליבום והיא אסורה דמיחלפא בבעלת הגט דעלמא ואם רצה לחלוץ חליצתה של אחת מהן פוטר' צרתה ואינה צריכה ממנו גט שני ואם כתב גט לזיקתו ולא למאמרו צריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו דלא פקעה זיקה בגט לגמרי עכ"ל, ולא פירש אם היא אסורה על כל האחים ורש"י כתב דאם נתן גט למאמרו ולא לזיקתו אסור' לו ומותרת לאחים דמאמ' מאי דעבד שקליה ופש ליה זיקה כדמעיקרא והתוספו' כתבו דאסורה גם כן לאחי' כיון דמיחלפא בבעלת גט דעלמ' דהנותן גט ליבמתו אסרה על כל האחים, וזה נראה סברת הרמ"ה. נתן גט ועשה מאמר צריכה גט וחליצה נתן גט ובעל צריכה גט וחליצה פירו' כל היכא דאיכא חיוב חליצה אינה מותרת שום אחת מן היבמות לשוק עד שיחלוץ לה או לצרתה אבל במקום שיש חיוב גט אי' הגט יכול לעכב אלא באותה שנעשה בה מאמר או שנבעלה בעילה פסולה שאין הגט בא אלא לצורך מאמר או לצורך ביאה פשוט ביבמות. יש ביאה שיש אחריה כלום כגון שתי יבמות הבאות אחר שנפלו לפני שני אחים ובא א' מהן על אחת מהן וחזר הוא את אחיו וקד' את צרתה דצריכה הימנו גט דחייבי עשה נינהו ותפשי בה קדושין פשוט ביבמות. המקדש את יבמתו בין שקדשה לשם יבמין בין שקדשה לשם אישות קודם חליצה בודאי צריכה הימנו גט ואם קדשה אחר חליצה פסולה שצריכה לחזר על כל האחין שאינה נפטרת לגמרי עד שיחלצו לה כל אחין ואחר שחלץ לה הוא קודם שנפטרה מן האחין חזר הוא וקדשה בין שקדשה לשם יבום בין לשם אישות צריכה הימנו גט והיינו דאמרינן יש לאחר חליצה כלום פירוש אחר חליצה פסולה וחליצה פסולה נקראת הבאה אחר גט או אחר מאמר כך פשוט וכן כתב רי"ף, והראב"ד כתב דאין לאחר חליצה כלום ודוקא כשאמר לשם זיקת יבמין דאז אין צריכה הימנו גט וכן כתב הרמב"ן והרא"ש הסכים לדברי רי"ף דאין לחלוץ דבכל ענין צריכה הימנו גט והרמ"ה כתב כי בחליצה כשרה דאם קדשה בזיקת יבמין לא הוו קדושין ואינה צריכה הימנו גט דקיימא לן יש זיקה ופקעה בחליצה וה"ה אם קדשה אחר חליצה פסולה לזיקת יבמין היכא דליכא אלא חד יבם אבל היכא דאיכא שני יבמין וחלצה מא' מהם חליצה פסולה דאינ' ראויה ליבום וחזר וקדש בזיקת יבמין קודם חליצת האחין הוו קדושין דחליצה פסולה אינה פוטרת עד שתחזור על כל האחין וכן אם חלץ לה חליצה כשרה על תנאי ולא נתקיים התנאי וחזר וקדשה בזיקת יבמין הוו קדושין ואפילו לא כפליה לתנאיה וזה נראה סברת רי"ף זולתי בכפליה לתנאיה כי רוב הפוסקי' הסכימו דבעיא באיסורא תנאי כפול וביארתיו בענין הגט בדי' תנאי הגט ומכל מקום כל שם אישות בכל ענין אפילו אחר חליצה בין כשרה בין פסולה אם קדשה לשם אישות צריכה הימנו גט.
<h2>דף נג:</h2>
הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון והוא שוגג שמתכוין לאשתו והיא מזידה שמכוונת לבעילה ולא לשם מצוה או שניהם שוגגין או מזידין או אנוסים בין בא עליה כדרכה בין שלא כדרכה בין שגמר ביאתו בין בא בהעראה שהיא הכנסת עטרה קנה אבל בנשיק' האבר לבד לא קנה. ואונס דקנה הוא כגון שנתכוון לאשתו ותקפוהו גוים ודבקוהו ביבמתו כך פשוט וכן פירש הרמ"ה אונס אבל התוספות כתבו שאפילו לא נתכוון לאשתו אלא שאנסוהו ודבקום כיון שהקושי הוא לדעת אפילו שעשאו מפחד (קנוי) [קרוי] לדעת וקנאה. ועוד פשוט ישן לא קנה ביבמתו ואם הוא מתנמנם כגון נים ולא נים שאינו ישן כל כך קנה בין שהיא ערה בין שהיא ישנה ועוד פשוט נפל מן הגג ונתקע ביבמתו לא קנה וכן פשוט בקמא [כ"ז ע"א]. הבא על יבמתו בלא קושי אלא באבר מת לא קנה כך מוכח ביבמות. ביאה גומרת קנין ביבמה ואין כסף ושטר גומרי' בה. נתכוון להטיח בכותל והטיח ביבמתו לא קנה להטיח בבהמה והטיח ביבמתו קנה שהרי נתכוון לשום ביאה בעולם פשוט. בת ג' שנים ויום אחד שבא עליה יבם קנאה אבל פחותה מכאן לא קנאה פשוט.
<h2>דף צא:</h2>
הכונס יבמתו והלכה צרתה ונשאת ונמצאת זו אילונית תצא הצרה מזה ומזה כדין יבמה שנשאת שכתבתי למעלה. וכן הדין בעריות שאמרנו שצרותיהן מותרות והלכו צרות ונשאו לאחרים ונמצאה זו אילונית פשוט.
<h2>דף צב.</h2>
שומרת יבם שזנתה אינה אסורה ליבם דלא אתי לאיחלופי באשה שהלך בעלה למדינ' הים ודוקא ששומרת יבם לישראל אבל לכהן נפסלה דכיון דנבעלה לפסול לה שאסור' לזר עשאה זונה ונפסלה לכהונה פשוט ביבמו' נתקדשה היבמה לשוק או נשאת מספקא לן אם קדושין תופשין בה הילכך צריכה גט מאותו שקדשה או נשאה והולד ספק ממזר ואסור בממזרת ובבת ישראל ואפי' לרבנן דאמרי דקדושין תופשין בחייבי לאוין ומ"מ תצא ואם היה יבמה ישראל נותן לה גט המקדש שאסורה לו עולמית ומותרת ליבם אבל אם יבמה כהן אסור' עליו מדין גרושה ונותן לה המקדש גט כדי שלא יהא חוטא נשכר והיבם חולץ לה. והא דאמרי' דלא נאסרה על היבם דוקא כשנתקדשה אבל נשאת נאסרה על היבם ותצא מבעלה והיבם חולץ לה דכבר נאסרה עליו משנשאת דמיחלפא באשה שהלך בעלה וכו' אבל כשזנתה אינה אסורה על היבם כמו שכתבתי דלא אתי לאיחלופי באשה שהלך בעלה וכו'. ולעולם תצא בין יש לה בני' משני בין אין לה בנים כך פשוט ובגטין וכן כתב רי"ף ור"ח והרמ"ה, זולתי שרי"ף ור"ח כתבו שהולד כשר ואינו אפי' ספק ממזר אבל הרמ"ה כתב שהולד ספק ממזר וכן כתבו התוס' ובה"ג כתב דאם יש לה בנים משני דלא תצא שלא להוציא לעז על הבנים ואם היה בעלה ישראל חולץ לה היבם ויושבת תחת בעלה ואין מוציאין אותה ואם הוה בעלה כהן כלומר זה שנשאה ויש לה בנים ממנו אינה חולצת אלא פורש ממנה ואסור לו לבא עליה כל ימי חייו של יבם ואם מת היבם מותר' לבעלה ואם מתו בניה בלא זרע בחיי היבם תצא מהבעל בגט ומהיבם בחליצה ע"כ וכתב רי"ף כי דברי בה"ג אין לסמוך עליהן ואפילו יש לה בנים תצא וכן הסכימו רוב הפוסקים ולא חלקו כל אלו דבין נתקדשה במזיד בין בשוגג כגון שלא היתה יודעת שהיה לה יבם וכגון ההיא דאמרינן האשה שהלך בעלה וכו' ואמרו לה מת בעליך ואח' כך מת בנך ונתקדשה ואחר כך נודע שהבן מת תחלה לעולם אסורה למקדש. אבל ר"ת כתב כי הא דאמרי' אם היה יבמה ישראל נותן לה גט המקדש ומותרת ליבם דוקא כשרוצה יבם ליבמה אבל אם רוצה לחלוץ מותרת למקדש כדאמרינן באשה שהלך בעלה למדינת הים ונתקדשה דמאחר דלא עבדא איסור' מותרת לחזור לבעלה כמו שכתבתי ולפי דברי ר"ת נראה דאין חלוק בין נתקדשה בשוגג שלא היתה סבורה שהיה לה יבם בין במזיד אבל הרא"ש כתב דנראה לו עקר דוקא כשנתקדשה בשוגג אבל במזיד אסורה עליו עולמית אפילו חלץ לה יבם או מת. וגם נראה לי כי המעשה שהביאו בתוספות שאירע לפני ר"ת והתירה למקדש באשה שלא היתה יודעת שהיה לה יבם. ומכל מקום לפי הטעם שכתב ר"ת אין חלוק לפי דבריו בין נתקדש' בשוגג או במזיד כי בכל ענין מותרת למקדש אם חלץ לה יבם מאחר דלא עבד בה איסורא.
<h2>דף צב:</h2>
ועוד פשוט בקדושין וביבמות דאם קדשה לאחר שיחלוץ ליך יבמיך וחלץ לה יבם הוי ספק מקודשת וצריכה גט מספק דכיון דקיימא לן כשמואל דאם קדשה מעכשיו דהוי צריכה גט כמו שכתבתי כמו כן כשקדשה לאחר שיחלוץ ליך יבמיך וחלץ לה יבם צריכה גט ממקדש דה"ל כאומר הרי את מקודשת לי לאחר שלשי' יום או לאחר י"ב חדש וכן כתב הרמ"ה. ועוד כתב והא דאמרי' אשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעליך ואח' כך מת בנך ונשאת ואח"כ אמרו לה שהבן מת תחלה והיתה זקוקה ליבם ותצא דוקא שהזימום עדים אחרונים לראשונים אבל בהכחשה רוצה לומר שהכחישום לא תצא וכן מוכח מסוגית הגמ'.
<h2>דף צג:</h2>
הלך בעלה למדינת הים ואמרו לה שמת בנה ואחר כך מת בעלה והרי היא זקוקה ליבם ונתיבמה ואחר כך אמרו לה בהפך תצא מן היבם והולד ממזר כדאמרי'. ומוכח שם ודוקא שבא עד אחד תחלה ואחר כך באו שנים אבל באו ב' תחלה ואחר כך באו שנים לא תצא והולד ספק ממזר ולא דאמי לשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת דנשאת ואחר כך באו עדים תצא דהתם איתחזק איסור' דאשת איש הכא לא איתחזק איסורא דאשת אח כיון דודאי מת ויש דרך במיתה דפקע ביה איסו' אשת אח אם מת הבן תחלה פקעה ליה חזקה דאיסור אשת אח מאי אמרת דאלו העדים אחרוני' מחזקינן ליה באיסור אשת אח הוו להו תרי ותרי מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני וכן כתב הרמ"ה. ועוד כתב דדוקא כשמודים העדים האחרוני' שמת בעלה ובנה אלא שאומרין שהבן מת תחלה אבל אמרו מת בעליך ובנך קיים מעיקרא הוה קיימא חזקה דבן ואכתי לא פקעה חזקה דידיה ואפילו שנשאת תצא. מת בעלי נאמנת להתיבם אבל מת יבמי אינה נאמנת וכן בעד אחד אם אמר מת בעלה תתיבם אמר מת היבם אינו נאמן כך פשוט וכן הסכימו רוב הפוסקים וכן כתב הרמ"ה. אבל רי"ף כתב בשם הגדולים כי אף על גב דדחי' לה דרב ששת להא דרבא לאו דחייה דסמכא היא אלא קיימא לן כרב ששת וכרבא דאמרי בעד אחד דנאמן לומר מת יבמה להתירה לשוק וכן הלכה ותמהו עליו. ולפרש"י במת בעליך ואחר כך מת בנך הוא כמו מת יבמיך. והרא"ש כתב כי מת בעליך ואחר כך מת בנך אף על גב דהיא מהימנא עד אחד אינו נאמן אבל מת בנך ואח' כך מת בעליך פשיטא דעד אחד נאמן אף על גב דהיא לא מהימנא וכן נראה דעת התוס'.
<h2>דף צו.</h2>
בן ט' שנים ויום א' הבא על יבמתו פסלה על כל שאר האחין בין בתחלה כלומר קודם שעשו בה האחין שום מעשה במאמר או בגט ובין בסוף רוצה לומר שבא עליה אחר שעשה מאמר אחד מהאחין או נתן לה גט אבל מאמרו או גטו או חליצתו בתחלה פסלה על האחין אבל בסוף לא פסלה והאחין פוסלין עליו בין בתחלה בין בסוף בביאה או במאמר או בגט או בחליצה פשוט וכן כתב הרמ"ה שיש לו גט ויש לו מאמר ויש לו חליצה ר"ל דגטו ומאמרו וחליצתו פוסל בתחלה כמו שכתבתי והתוס' כתבו דאין לו גט ואין לו חליצה לפסול על האחין אבל מאמר יש לו בתחלה. ובן ט' הבא על יבמתו קנאה וצריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו דעשו ביאת בן ט' שנים כמאמר בגדול. ואם בא עליה וקנאה כשגדל יבעול ויתן גט פשוט ביבמות ובנדה. ועוד פשוט ביבמות בן ט' שנים שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתיבמת. ובן ט' שני' שנשא אשה ומת לא חולצת ולא מתיבמת כמו שכתבתי בחלק ראשון דשוט' וקטן שנשאו נשים ומתו אין נשותיהן חולצות ולא מתיבמות. ועוד פשוט וכן הדין אם לא הביא שתי שערות עד רוב שנותיו דינו כקטן. ודוקא שלא נולדו בו סימני סריס... והוא בן עשרי' ולא הביא שתי שערות הרי הוא סריס ונקרא גדול. אחד גדול שעשה מאמר ביבמתו ולו אשה אחרת ומת ואחד בן ט' שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומשהגדיל נשא אשה אחרת אף על פי שלא הספיק לידע את הראשונה ומשהגדיל ומת אין שתיהן חולצות ולא מתיבמות כדאמרינן דמי שיש עליה זיקת שני יבמין מיחלץ חלצה יבומי לא מייבמה ולא תימא היכא דאיכא צרה דאיכא למיגזר משום צרה אלא אפילו ליכא צרה מיחלץ חלצה יבומי לא מייבמה פשוט ביבמות.
<h2>דף קיא:</h2>
יבם קטן שבא על יבמה קטנ' יגדלו זה עם זה בא על יבמה גדולה תגדלנו. ואם ביאתו פוסלת על שאר האחים כתבתיו למעלה כך פשוט. הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופין אותו שיחלוץ לה לאחר מיתת בעלה מבקשין ממנו שיחלוץ לה וכן אם אמרה נטולה אני מן היהודי' רוצה לומר כבר נדרתי הנא' מכל היהודים יבם אינו כבעל וכופין אותו שיחלוץ לה כך פשוט ביבמות.
<h2>דף קיב.</h2>
יבמה שאמרה תוך שלשים יום שכנסה לא נבעלתי בין שהוא אומר בעלתי או לא בעלתי כופין אותו לחלוץ ומיירי דגיטה יוצא מתחת ידה דאל"כ כופין אותו ליבום אלא כשגיטה יוצא מתח' ידה ואח"כ ייבמה שע"י הגט פסלה על עצמו וצריכה חליצה והיא נאמנת תוך ל' יום לומר לא נבעלתי ולפי' אינה צריכה גט אלא חליצה. אבל לאחר שלשים יום מבקשין ממנו לחלוץ ואם הוא מודה לדבריה אפילו אחר י"ב חדש כופין אותו לחלוץ וכל זה מיירי שגיטה יוצא מתחת ידה, ודינה כך אחר שלשים יום אם היא אומרת נבעלתי והוא אומ' לא בעלתי הרי זו יוצאה בגט אבל הוא אומר בעלתי והיא אומרת לא נבעלתי אפילו חזר הוא ואמר לא בעלתי צריכה גט אחר וחליצה פי' דחיישי' לדבור ראשון שאמר בעלתי ושוב אינו נאמן להוציאה בלא גט והיא אמרה לא נבעלתי שוייא נפשא חתיכא דאיסור בזיקה וצריכה חליצה אבל אם היו שניהם מודים מתחלה שלא נבעלה יוצאה בחליצה כדין בעלת גט פשוט. ועוד פשוט דצרתה הותרה מאחר שכנסה יבם לזו ואפילו היא אומר' לא נבעלתי אינה נאמנת לאסור הצרה והצרה מותרת לשוק. ופרש"י וכי מפני שאנו כופין בתוך שלשים ומבקשין לאחר שלשים נאסור צרה פי' דכיון שנסתרה הרי היא בחזקת בעולה מיד והותרה הצרה מיד. ונראה מתוך פירושו שאפי' היא אומרת לא נבעלתי והוא אומר לא בעלתי והרא"ש כתב דנרא' לו מתוך פירושו שאם אמר בתוך שלשים לא בעלתי שהצרה אסורה שהרי פי' הוא דלאחר שלשים יום כשהיא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי יוצאה בגט ולא בעיא חליצה אבל תוך שלשים יום הוא נאמן לומר לא בעלתי ובעיא חליצה ולכך נאסרה צרה וכן נראה מן הירושלמי. ורי"ף לא הביא זה מהצרה.
<h2>דף קיח:</h2>
ועוד פשוט הלכה היא ובנה ובעלה ובאת ואמרה שמת בנה ואחר כך מת בעלה אינה נאמנת וחוששין לה וחולצת ולא מתיבמת אבל בהפך נאמנת. ניתן לי בן במדינת הים ומת בני ואחר כך מת בעלי נאמנת אבל בהפך אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת. ניתן לי יבם במדינת הים ואמרה מת יבמי ואחר כך בעלי או בהפך נאמנת. הלכה היא ובעלה ויבמה למדינת הים ובאת ואמר' מת בעלי ואחר כך יבמי או בהפך אינה נאמנת שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתנשא לאחר ואין האיש נאמן לומר מת אחי שאייבם את אשתו. והא דאמרי' דמת בעלי ואחר כך מת בני דאינה נאמנת וחולצת ולא מתיבמת כתב הרמ"ה דוקא בגרושה או בשאר איסורי כהונה אבל אם היא בחזקת כשרה לכהונה אינה חולצת אלא אם כן אמר[ה] אני והוא נחבינו במערה [כדלקמן קי"ט ע"ב].
